פסק-דין בתיק ב"ל 17754-10-10

1.      בפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים בעניין אי כושר מיום 5.9.2010, אשר קבעה כי המערער איבד את כושרו להשתכר בשיעור של 74% החל מיום 1.2.2009.

2.      המערער יליד 1958 סובל מנכויות שונות. בגין נכויות אלו קבעה ביום 8.4.2010 הוועדה הרפואית בתחום נכות כללית כי למערער נכות רפואית משוקללת יציבה בשיעור 81% (נספח ב' לכתב הערעור המפורט).

3.      ביום 8.4.2010 ניתנה חוות דעתו של רופא מוסמך לעניין כושר השתכרותו של המערער ובה נקבע כי המערער מסוגל לעבודה חלקית בתנאים מיוחדים מכיוון ש "לאור מצבו הרפואי מסוגל לעבודה במשרה חלקית בישיבה בלבד, ללא מאמץ גופני קשה + בנוני, מוגבל בהיבט הראיה באופן משמעותי (ראיה כפולה)".

4.      ביום 11.4.2010 הוכן דו"ח כושר השתכרות של המכון להערכה תפקודית ליד בית החולים לוינשטיין, שבו נקבע כך:

"מדובר באדם בן 1/2 51, נשוי ואבא לשלישיה בגילאי 12 וחצי, (ילד עם CP) מתגורר ביחד עם אשתו והילדים, אשתו אינה עובדת. למד 12 ש.ל. התובע סובל בעיקר מקשיי הליכה מימין ומשמאל מזה שנים רבות על רקע AVH של פרקי הירכיים, אשר מתקשה בהליכה ובעמידה, מתהלך ללא יציבות וחוסר שווי משקל, נמצא במעקב רפואי, גם כן סובל מכאבים בברך ימין עם הגבלה בישור ובתנועות. יש לו כאבים כרוניים בראש וסחרחורות, ובנוסף לזה סובל מבעיות בעיניים, הכוללת פטוזיס, הפרעה בעצב הראייה דו-צדדית והגבלה מלאה של כיווני המבט. כמו-כן יש עייפות ורוצה על הזמן לעצום את העיניים. ע"פ חוות דעת רפואית התובע מסוגל לעבודה חלקית בתנאים מיוחדים בישיבה בלבד. ללא מאמץ גופני קשה-בינוני, מוגבל בראייה.

התובע עבד עד שנת 94 כנהג אוטובוס ומונית באופן שכיר, ולאחר מכן הפסיק לעבוד עקב החמרה במצבו הבריאותי. אין ספק שהתובע מוגבל באופן משמעותי בהתחשב במכלול ואופי ליקייו אשר מגבילים אותו לתפקד ולהשתלב בשוק העבודה הפתוח, על-כן התובע יוכל להשתלב בעבודות קלות ביותר אשר מתאימות למצבו הבריאותי וכישוריו, כגון קופאי בחניון ועוד. אך עם זאת חל צמצום משמעותי בטווח האפשרויות ובמקומות התעסוקה, אי לכך ממליץ להכיר בו כמי שאיבד מכושרו להשתכר באופן חלקי ניכר ביותר בשיעור 74%".

5.      ועדה מדרג ראשון (קביעת דרגת אי כושר) קבעה כי המערער איבד 74% מכושרו להשתכר. המערער ערער על קביעה זו.

6.      ביום 5.9.2010 התכנסה הועדה הרפואית לעררים (קביעת אי כושר), שמעה את תלונות המערער וקבעה כי המערער איבד 74% מכושרו להשתכר. וכך קבעה הוועדה (נספח א' לכתב הערעור):

"מדובר בתובע יליד 1958 הסובל מבעיות ירכיים 50% ברך ימין 20%, כאבי ראש כרוניים 20%, פטוזיס 20% דפלופיה 25%.

התובע עבד כנהג מונית מזה שנתיים ואינו עובד כלל.

התובע נכנס בכוחות עצמו, הליכה קשה לא יציבה אולם ללא עזרה מעברים חופשיים מישיבה לעמידה. מבחינת ראיה התובע ציין שאינו רואה פרטים קטנים אולם בהחלט מסתדר ואף נוהג.

בהתייחס לאופי הליקויים לאחר ראיון התובע ועיון בכל החומר הרפואי התובע במצבו יכול לעבוד במיון אריזה חפצים גדולים בעיקר בישיבה בכניסה למרכולים וכניסה לחניון.

הוועדה דוחה את הערר וחוזרת וקובעת כי איבד 74% מכושרו להשתכר".

7.      על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

8.      המערער טען כי הוועדה לא דנה בטענות המערער ולפיהן הוא סובל מבעיות נפשיות; המערער סובל ממחלות שונות ובכלל כך מחלת עצמות קשה בירכיים, פגיעה בינונית בעצבי המח, ליקוי ראייה ממשי שאינו ניתן לתיקון באמצעות משקפיים - פיצול הראיה וצניחת שני העפעפיים, ומשכך קביעת הוועדה בדבר העבודות בהן יכול המערער לעבוד היא קביעה בעייתית; הועדה כתבה כי המערער נוהג אולם ברור כי אין הוא מסוגל לנהוג בשל מצב עיניו; המערער פנה ללשכת התעסוקה לקבל עבודת שמירה אולם הוא נתקל בסירוב להפנותו לעבודת שמירה; הקביעה בדו"ח ההשתכרות ולפיה המערער יכול להיות קופאי על אף הליקוי החמור בעיניו - בעייתית ביותר; דו"ח ההשתכרות של העובד הסוציאלי שעמד בפני הוועדה לא הוצג בפני המערער על מנת שיוכל להגיב עליו; על הוועדה להתייחס למכלול מגבלותיו של המערער ולא לנפות משיקוליה סעיפים מנופים שאינם זוכים באחוזי נכות.

המערער ביקש כי עניינו יוחזר לוועדה לעררים (קביעת אי כושר) בהרכב אחר ולחלופין לאותו הרכב על מנת שידון גם בעניין הנפשי וישקול בשנית עמדתו.

9.      מנגד טען המשיב כי לא נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה, שכן הוועדה התייחסה לכל הליקויים הרפואיים בגינם קיבל המערער נכות למעט הנכות בראיה שהיא נכות מנופה; הוועדה הרפואית לא קבעה כל נכות בגין בעיה נפשית, בפני הוועדה לא הוצג ולו מסמך אחד המעיד על טיפול או אבחנה בתחום הנפשי ואף בבקשה לבדיקה מחדש לא נטען דבר לגבי בעיה נפשית כלשהי; קביעת הוועדה ולפיה המערער נוהג נסמכה על דברי המערער ולפיהם נשלל רשיון הנהיגה שלו במונית אבל יש לו רשיון ב' ולכן לא נפלה כל טעות בציון העובדה כי המערער נוהג; הוועדה הסתמכה בקביעתה על חוו"ד רופא מוסמך לעניין כושר ההשתכרות ועל דו"ח כושר השתכרות של עובד סוציאלי מבית לוינשטיין.

המשיב הוסיף כי אף אם יוחלט להחזיר את עניינו של המערער לוועדה לעררים, אין מקום להחליף הרכב משאין אינדיקציה לכך שהועדה נעולה דעתה.

10.  לאחר ששקלתי את טענות המערער מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.